אדם עם מוגבלות ראייה שמתקרב אליהן לא יודע שהן שם. אדם עם ראייה חלקית שכבר יורד בהן לא מבחין היכן כל מדרגה נגמרת. קשיש זקוק לתמיכה. וכולם - כולל מי שרואה מצוין - נופלים כשהמדרגות עצמן לא אחידות.
לכל אחת מהסכנות האלה יש אמצעי משלה. מבנה שהתקין רק אחד מהם - טיפל ברבע מהבעיה.
המדריך הזה מרכז את כל הדרישות במקום אחד, מסביר מה קורה כשכל רכיב חסר, ונותן לכם דרך לבדוק את המבנה שלכם בעצמכם.
מדרגות תקניות = מידות נכונות + סימן אזהרה לפני + פס על כל שלח + מאחזי יד. ארבעה רכיבים, לא אחד.ארבעת הרכיבים - ומה כל אחד פותר
| הרכיב | מי בסיכון | מה קורה בלעדיו |
|---|---|---|
| מידות המדרגה | כולם | הרגל מצפה לגובה אחד ומקבלת אחר |
| סימן אזהרה (לפני) | מי שמתקרב | הצעד הראשון הוא הנפילה |
| פס בקצה השלח | מי שכבר יורד | הקצה בלתי נראה - הרגל נוחתת בחצי |
| מאחזי יד | מי שזקוק לתמיכה | אין במה להיאחז כשמאבדים שיווי משקל |
קודם - המונחים
התקן מדבר ב"שלח", "רום" ו"קצה השלח". בלי המונחים אי אפשר לקרוא את הדרישות:
- שלח - המשטח האופקי של המדרגה. מה שדורכים עליו.
- רום - המשטח האנכי, בין מדרגה למדרגה.
- קצה השלח - הקצה הקדמי/החיצוני. הנקודה שבה המדרגה נגמרת.
- אף מדרגה - בליטה של השלח קדימה, מעבר לרום. לא בכל מדרגה יש.
רכיב 1: מידות המדרגה
לפני כל אמצעי בטיחות - המדרגה עצמה צריכה להיות תקנית. וזה לא פורמליות: מדרגה לא אחידה היא סיבת נפילה בפני עצמה.
כשאנחנו יורדים במדרגות, אנחנו לא מסתכלים על כל מדרגה. הגוף לומד את הקצב אחרי שתיים-שלוש, ואז ממשיך אוטומטית. מדרגה שגובהה שונה ב-3 ס"מ מהאחרות שוברת את הקצב: הרגל מצפה לרצפה בגובה אחד ופוגשת אותה בגובה אחר. שם נופלים - ולא בגלל שהמדרגה תלולה.
| פרמטר | הדרישה |
|---|---|
| רוחב השלח | לא קטן מ-26 ס"מ |
| גובה הרום | 10-17.5 ס"מ |
| הנוסחה | שלח + (2 × רום) = 61-63 ס"מ |
| אחידות | כל הרומים והשלחים במהלך אחד - במידות אחידות |
| סטייה בין שתי מדרגות סמוכות | עד 5 מ"מ |
| סטייה בין הגדולה לקטנה במהלך | עד 10 מ"מ |
| בבניין ללא מעלית | רום עד 16.5 ס"מ, שלח לא קטן מ-28 ס"מ |
| אף מדרגה | לא יבלוט מעל 4 ס"מ; בליטה מעל 2 ס"מ תשופע או תעוגל |
איך תבדקו את זה בעצמכם
קחו סרט מדידה ומדדו שלושה שלחים שונים באותו מהלך, ואת הרומים שביניהם.
- אם ההפרש בין שתי מדרגות סמוכות עולה על 5 מ"מ - זה ליקוי.
- אם ההפרש בין הגבוהה לנמוכה במהלך עולה על 10 מ"מ - זה ליקוי.
- הציבו את הנוסחה: שלח + (2 × רום). אם התוצאה מחוץ ל-61-63 - המדרגה לא תקנית.
למה אף המדרגה חשוב: אף בולט שאינו משופע "תופס" את קצה הנעל בעלייה - וזו סיבת מעידה שכיחה, במיוחד אצל קשישים שגוררים מעט את הרגל.
מדרגה תקנית טיפוסית: שלח 30 ס״מ, רום 16 ס״מ. השלח עמוק בערך פי 2 מגובה הרום.רכיב 2: סימן אזהרה לפני המדרגות
רצועה מחוספסת עם גבשושיות, שנחשות דרך סוליית הנעל או קצה מקל הנחייה. היא אומרת דבר אחד: עצור, יש כאן שינוי מפלס.
מה קורה בלעדיה: אדם עם מוגבלות ראייה מנווט לפי מה שהוא חש. רצפה חלקה מוסרת לו את אותו מידע בדיוק בכל צעד - עד לרגע שבו היא נעלמת. בלי התרעה מוקדמת, הצעד הראשון הוא הנפילה. אין "כמעט".
| פרמטר | הדרישה |
|---|---|
| רוחב הסימן | לא קטן מ-60 ס"מ |
| אורך הסימן | כאורך שלח המדרגה הסמוכה (מותר לקצר עד 10 ס"מ מכל צד) |
| מרחק מקצה השלח העליון | לא קטן מרוחב השלח, ולא גדול מרוחב השלח + 10 ס"מ |
| מבנה | לפי ת"י 1918 חלק 6 - ניגוד חזותי וניגוד מישושי |
שני ניגודים - ושניהם חובה
הסימן חייב לספק ניגוד מישושי (מרקם שונה, שניתן לחוש ברגל נעולה) וניגוד חזותי (צבע שונה מהרצפה, לכבדי ראייה שרואים חלקית).
סימן שמרגישים אבל לא רואים - לא מספיק. סימן שרואים אבל לא מרגישים ברגל - אינו סימן אזהרה כלל.
איך תבדקו את זה בעצמכם
עמדו במרחק 3 מטרים מראש המדרגות והסתכלו. אתם רואים את הסימן? אם הוא "נבלע" בצבע הרצפה - הוא נכשל בניגוד החזותי, גם אם המרקם תקין.
את הסימן אפשר ליצור כמשטח אזהרה מוכן להדבקה, או מכפתורי נגישות - גבשושיות נירוסטה שנקבעות אחת-אחת, ומתאימות לרצפות אבן, שיש וטרצו.
למדריך המלא: כפתורי נגישות - נירוסטה, מרווחים והתקנה נכונה.
רכיב 3: פס בקצה כל שלח
הרכיב שמטפל באדם אחר לגמרי - לא מי שמתקרב, אלא מי שכבר יורד.
מה קורה בלעדיו: אדם שיורד במדרגות רואה מולו רצף אחיד של משטחים אפורים. בלי סימון, קשה מאוד להבחין היכן מדרגה אחת נגמרת והבאה מתחילה - והרגל נוחתת בחצי צעד. זה לא קורה רק לאנשים עם לקות ראייה: זה קורה לקשישים, למי שנושא ארגז, ולכל מי שיורד בתאורה חלשה.
| פרמטר | הדרישה |
|---|---|
| מיקום | לאורך הקצה החיצוני של כל שלח |
| מרחק מהקצה | לא יותר מ-3 ס"מ |
| רוחב הפס | 3-5 ס"מ |
| אורך הפס | כאורך שלח המדרגה (מותר לקצר עד 10 ס"מ מכל צד) |
| גימור | בר-קיימה, בניגוד חזותי לסביבתו |
למה דווקא על הקצה?
זה נראה כמו מספר שרירותי. הוא לא.
נעל של מבוגר היא כ-28 ס"מ. שלח תקני הוא 26-30 ס"מ. כלומר כף הרגל כמעט ממלאת את המדרגה. וכשיורדים, אנשים לא מניחים את הרגל במרכז השלח - הם נוחתים קדימה, על החלק הקדמי שלו.
מכאן ההיגיון: הפס לא מסמן "איפה המדרגה מתחילה" - הוא מסמן איפה הרגל באמת נוחתת. פס באמצע השלח מסמן אזור שכף הרגל בקושי נוגעת בו. פס בקצה נמצא בדיוק בנקודת המגע - ולכן הוא גם נראה בזמן הירידה, וגם תופס את הסוליה ברגע הקריטי.
ולמה לכל אורך המדרגה?
אנשים לא יורדים במסלול קבוע. אחד נצמד למעקה, אחר יורד במרכז, שלישי בצד השני. פס שמסמן רק את מרכז המדרגה משאיר את מי שיורד בצד בלי סימון ובלי אחיזה.
איך תבדקו את זה בעצמכם
- מדדו את רוחב הפס. מתחת ל-3 ס"מ או מעל 5 - ליקוי.
- מדדו את המרחק מהקצה. מעל 3 ס"מ - ליקוי.
- הסתכלו מהצד. הפס נמשך מקצה לקצה, או נעצר באמצע?
- העבירו אצבע על הקצה. מתרומם? זה כבר לא אמצעי בטיחות - זה מכשול.
למדריך המלא: מניעת החלקה במדרגות - פסים בקצה השלח לפי התקן.
הרגל נוחתת על הקצה, לא על האמצע - ולכן הפס שם.רכיב 4: מאחזי יד - והבלבול בין שני תקנים
מאחזי היד הם הרכיב שהכי הרבה מבנים "עומדים" בו - ובעצם לא.
הסיבה: יש שני תקנים שונים, והם לא אומרים אותו דבר.
ת"י 1142 (מעקים ומסעדים) עוסק בבטיחות כללית, ומתיר גובה מאחז של 90-105 ס"מ.
ת"י 1918 (נגישות) מחמיר, וקובע 90-95 ס"מ מפני קצה השלח ובניצב.
המשמעות המעשית: מבנה שהתקין מאחז בגובה 100 ס"מ עומד בת"י 1142 - ונכשל בת"י 1918. במבנה שחייב בנגישות, הטווח הצר הוא המחייב. זו טעות שחוזרת שוב ושוב, כי הקבלן עובד לפי תקן המעקות והיועץ בודק לפי תקן הנגישות.
| פרמטר | הדרישה (ת"י 1918) |
|---|---|
| מיקום | משני צידי המדרגות |
| גובה | 90-95 ס"מ מקצה השלח, בניצב |
| המשך מעבר למדרגות | 30 ס"מ לפחות מעבר לרום המדרגה העליונה |
| קוטר (חתך עגול) | 3-4 ס"מ |
| רוחב (חתך לא עגול) | 3-6 ס"מ |
| מרווח גריפה מהקיר | 4 ס"מ לפחות |
| ניגוד חזותי | מול הרקע. לפי התקנות: קטע של 20 ס"מ בקצה בית האחיזה בניגוד חזותי (או החל מ-20 ס"מ אחרי הקצה) |
| קצוות | מכופפים כלפי מטה או הצידה - שלא יהוו מכשול |
הניגוד החזותי בקצה המאחז - דרישה מהתקנות, לא מהתקן
זו דרישה שכמעט אף אחד לא מכיר, והיא לא נמצאת בת"י 1918 - היא נמצאת בתקנות הנגישות.
התקנות דורשות שקטע באורך 20 ס"מ בקצה בית האחיזה יהיה בניגוד חזותי לסביבתו. אפשר גם שהקטע יתחיל 20 ס"מ לאחר תחילת הקצה.
ובמאחז שאינו צמוד לקיר הדרישה מחמירה: הקטע יורכב משני גוונים בניגוד חזותי זה לזה, כל אחד תופס מחצית מאורכו.
ההיגיון: קצה המאחז הוא הנקודה שבה אדם עם ראייה חלקית צריך לדעת שהתמיכה עומדת להיגמר. סימון הקצה הוא התרעה - בדיוק כמו סימן אזהרה, רק שהיא מגיעה דרך העין ולא דרך הרגל.
למה זה מפספס במבנים: מי שעובד רק לפי התקן לא יראה את הדרישה הזו. היא מגיעה מהתקנות - וזו בדיוק הסיבה שצריך לבדוק את שניהם.
למה המאחז נמשך 30 ס"מ מעבר למדרגה העליונה?
כי הרגע המסוכן ביותר בירידה הוא הצעד הראשון - וכדי לרדת בבטחה, היד צריכה כבר לאחוז לפני שהרגל יורדת. מאחז שנעצר בדיוק בקצה המדרגה העליונה מגיע מאוחר מדי.
איך תבדקו את זה בעצמכם
- מדדו את הגובה מקצה השלח ובניצב אליו - לא מהרצפה. מעל 95 ס"מ? ליקוי לפי 1918.
- בדקו את ההמשך - המאחז ממשיך 30 ס"מ מעבר למדרגה העליונה?
- נסו לגרוף אותו ביד. אם האצבעות נתקלות בקיר - מרווח הגריפה קטן מ-4 ס"מ.
- שני צדדים? מאחז בצד אחד בלבד אינו עומד בדרישה.
הפטור שרוב המבנים לא מכירים
זו נקודה שחוסכת כסף אמיתי, והיא כתובה בתקן:
אם מותקנים בתי-אחיזה רציפים לכל אורכם משני צידי מהלכי המדרגות ובמשטחי הביניים - לא נדרש סימן אזהרה לפני מהלך המדרגות היורד ממשטח הביניים.
ההיגיון: אדם שאוחז במאחז רציף כבר מקבל את המידע דרך היד. המאחז ממשיך, ואז משתפע - וזו עצמה התרעה שמהלך המדרגות מתחיל. הוא לא זקוק להתרעה נוספת דרך כף הרגל.
אבל שימו לב למילה "רציפים". אם המאחז נקטע במשטח הביניים ומתחיל מחדש - הרציפות נשברה, המידע דרך היד אובד, וסימן האזהרה נדרש.
מאחז יד רציף משני הצדדים = פטור מסימן אזהרה במשטח הביניים. בדקו לפני שמזמינים.הכשל שהופך אמצעי בטיחות למפגע
זו נקודת הכשל השכיחה ביותר בתחזוקה, והיא חמורה במיוחד בגלל המיקום.
משטח אזהרה או סרט שקצהו התרומם והתקלף אינו רק "מפסיק לעבוד". הוא הופך למכשול מעידה - בראש גרם מדרגות, במקום שבו מעידה עולה הכי ביוקר.
כלומר הרכיב עבר מאמצעי בטיחות למפגע בטיחות, והמבנה במצב גרוע יותר מאשר אם לא היה מתקין דבר.
לכן התקן דורש שהפסים יהיו בני-קיימה. זו לא המלצת תחזוקה - זו דרישה. ובדיקה תקופתית של קצוות חייבת להיכנס לתוכנית התחזוקה השוטפת.
הליקויים שיועץ נגישות מסמן ראשונים
- סימן אזהרה בראש בלבד - בלי פסים על השלחים. חצי דרישה.
- פס שלא נמשך לכל רוחב המדרגה - מסמן רק את המרכז.
- מאחז בגובה 100-105 ס"מ - תקין לפי 1142, נכשל לפי 1918.
- מאחז בצד אחד - נדרשים שני צדדים.
- קצה מאחז לא מסומן - חסר קטע 20 ס"מ בניגוד חזותי (דרישה מהתקנות).
- ניגודיות שנבחרה לפי עיצוב - פס אפור על טרצו אפור.
- מדרגות לא אחידות - סטייה מעל 10 מ"מ במהלך.
- קצוות מתרוממים - מכשול מעידה בראש המדרגות.
צ'קליסט תאימות למדרגות
- מידות: שלח ≥26 ס"מ, רום 10-17.5 ס"מ, אחידות במהלך (סטייה עד 10 מ"מ).
- אף מדרגה: בליטה עד 4 ס"מ; מעל 2 ס"מ - משופעת או מעוגלת.
- סימן אזהרה: רוחב ≥60 ס"מ, בניגוד חזותי ומישושי.
- פס בקצה כל שלח: רוחב 3-5 ס"מ, עד 3 ס"מ מהקצה, לכל אורך המדרגה.
- מאחזי יד: משני הצדדים, גובה 90-95 ס"מ (לפי 1918), המשך 30 ס"מ מעבר לעליונה.
- הפטור: מאחזים רציפים עשויים לפטור מסימן אזהרה במשטחי ביניים.
- ניגודיות: מול צבע המדרגה בפועל, לא לפי הקטלוג.
- תחזוקה: קצוות מתרוממים = מכשול. בדיקה תקופתית.
- תכנון: המידות והמיקום - לפי תכנית של יועץ נגישות מוסמך.
איך מגן פרזול עוזרת
מגן פרזול מספקת את הרכיבים שהתקן דורש במדרגות, תחת קורת גג אחת:
לסימן האזהרה: משטח אזהרה לעיוורים מוכן להדבקה, וכפתורי נגישות מנירוסטה עם עיצוב מחורץ.
לפס בקצה השלח: מגוון פתרונות מניעת החלקה למדרגות - סרטים, פסי אלומיניום ודגמים פולטי אור לדרכי מילוט.
בנוסף אנו מספקים פס מוביל לסימון הכוונה, ומגוון פתרונות נגישות נוספים - עם התקנה מקצועית ופריסה ארצית.
רוצים לוודא שהמדרגות במבנה עומדות בדרישות? קבלו הצעת מחיר או הורידו את הקטלוג של מגן פרזול.
